על עץ

מורינגה היא סוג של עץ שמשך לאחרונה תשומת לב, בעיקר אצל תזונאים, רופאים, שוחרי בריאות וגופים ירוקים. האנושות יכולה להפיק מהמורינגה תועלת רבה.

מורינגה מיוחדת כמזון המכיל ריכוז גבוה של חלבונים ובעובדה שהיא מכילה את כל חומצות האמינו וכן מיקרו ומקרו אלמנטים, אנטי אוקסידנטים, פלבונידים וגלוקוזינולטים. לכן היא חשובה כתוספת למזונות דלים כגון מאכלי דגנים, וגידולי פקעות. מחקר שהשווה מעל- 120 מיני ירקות, מצא את המורינגה כאחד המינים המזינים ביותר, עלי המורינגה, מכילים יותר ברזל מתרד, יותר ויטמין C מתפוז, יותר ויטמין   Aמגזר, יותר סידן מחלב יותר אשלגן מבננה ויותר ויטמין E משקדים.

מורינגה כלולה במשפחת המורינגיים, המכילה סוג יחיד עם 13 מינים. בצמחיית הבר של ישראל קיימת מורינגה רותמית, אשר נדירה בארץ ונמצאת בעיקר בבקעת ים המלח והערבה. מורינגה היא עץ טרופי שמסוגל לגדול על מעט מים ולשרוד בתנאי בצורת. מורינגה מכונפת הובאה לארץ בעיקר על ידי עולים מהודו ועל ידי עובדים זרים ממזרח אסיה שמוקירים אותה עוד מארצות מוצאם. בעבר סווגה המורינגה כקטניה, אך בדיקות מעמיקות הכוללות מחקר ברמה המולקולרית הוכיחו שזאת משפחה בפני עצמה שמראה קרבה לפפאיה, לצלף ולצמחים אחרים במשפחת הצלפאיים.

 

מורינגה היא צמח רב שימושי ומהיר צמיחה וניתן לנצל את כל חלקיה לשימושים רבים כמו למשל אכילת פירותיה- התרמילים הגדולים אשר ניתנים לבישול ומזינים מאד, לאחר בישול טעמם מזכיר אספרגוס. הזרעים משמשים לתעשיית שמן איכותי מאד המכיל כשבעים אחוז חומצה אולאית ועקב יציבותו וסגולותיו הרפואיות, משתמשים בו בתעשיית התמרוקים. לזרעים יבשים כתושים יש תכונה שהם סופחים חומר אורגני ומשקיעים אותו, תכונה המנוצלת לטיהור מים.

מהתבוננות בערכיה התזונתיים של המורינגה אנו למדים כי למורינגה יכולות תזונתיות מאוד גבוהות. מחקר של AVRDC ( ארגון הירקות העולמי) הראה כי מתוך 120 מיני ירקות, המורינגה הינה המזינה ביותר. באפריקה לקחו את הידע הזה שלב אחד קדימה ובעזרת ארגון הכנסיות הבין לאומי והאו"ם לימדו אזרחים פשוטים איך לגדל ולהשתמש בצמח ולתזונה ולמרפא. הצמח ניתן כאבקה במינונים שונים לכלל אוכלוסיות- מבוגרים, נשים הרות ותינוקות, הסובלות מתת תזונה והתוצאה הייתה הצלת חיים.

ברפואה המסורתית גם בהודו, פיליפינים וגם באפריקה השתמשו במורינגה כמזור למגוון תחלואות כגון: סוכר גבוה, דלקות חריפות במיוחד דלקות פרקים, גאוט, בעיות במערכת העיכול, לחץ דם, אנמיה ותשישות, בעיות עור, הגברת תפוקת החלב אצל מניקות ועוד רבים אחרים.

ידע זה, זמינות הצמח ואי זמינות תרופות במדינות עולם שלישי, הוביל לביצוע מחקרים מדעיים וקלינים על הצמח והעלו אותו על נס הקהילה המדעית המודרנית העולמית.

החברה האירופאית, ביומסה (Biomasa), ערכה בניקרגואה ניסיונות עם מורינגה במשך כעשר שנים במטרה להגיע ליבולים מקסימליים של עלווה. התוצאות שהתקבלו בממוצע של ארבע שנות גידול הביאו לגידול של 58 טון של חומר טרי לדונם לשנה. תוצאות אלה כל כך גבוהות, שבאופן טבעי הן מעוררות ספקות לגבי אמינותן, אך מי שמכיר את הצמח אינו מופתע. תוכלו לקרוא בפירוט במאמרו של ניקולס פוידל (Foidl) במדור מאמרים.

יש יתרון אדיר לגידול חקלאי של צמחים עתירי יבול: יבולים גבוהים מאד יאפשרו פחות “כיבוש של שטחים” ובמקביל יפתרו בעיות תזונה. ניתן יהיה לצמצם את השטחים העצומים בהם מגדלים דגנים וגידולי פקעות שערכם התזונתי נמוך ולהוסיף למאכלים אלה את קמח המורינגה (אבקת עלים), כדי לשפר את ערכם התזונתי.

מורינגה היא צמח רב שימושי ומהיר צמיחה וניתן לנצל את כל חלקיה לשימושים רבים כמו למשל אכילת פירותיה- התרמילים הגדולים אשר ניתנים לבישול ומזינים מאד, לאחר בישול טעמם מזכיר אספרגוס. הזרעים משמשים לתעשיית שמן איכותי מאד המכיל כשבעים אחוז חומצה אולאית ועקב יציבותו וסגולותיו הרפואיות, משתמשים בו בתעשיית התמרוקים. לזרעים יבשים כתושים יש תכונה שהם סופחים חומר אורגני ומשקיעים אותו, תכונה המנוצלת לטיהור מים.

מהתבוננות בערכיה התזונתיים של המורינגה אנו למדים כי למורינגה יכולות תזונתיות מאוד גבוהות. מחקר של AVRDC ( ארגון הירקות העולמי) הראה כי מתוך 120 מיני ירקות, המורינגה הינה המזינה ביותר. באפריקה לקחו את הידע הזה שלב אחד קדימה ובעזרת ארגון הכנסיות הבין לאומי והאו"ם לימדו אזרחים פשוטים איך לגדל ולהשתמש בצמח ולתזונה ולמרפא. הצמח ניתן כאבקה במינונים שונים לכלל אוכלוסיות- מבוגרים, נשים הרות ותינוקות, הסובלות מתת תזונה והתוצאה הייתה הצלת חיים.

ברפואה המסורתית גם בהודו, פיליפינים וגם באפריקה השתמשו במורינגה כמזור למגוון תחלואות כגון: סוכר גבוה, דלקות חריפות במיוחד דלקות פרקים, גאוט, בעיות במערכת העיכול, לחץ דם, אנמיה ותשישות, בעיות עור, הגברת תפוקת החלב אצל מניקות ועוד רבים אחרים.

ידע זה, זמינות הצמח ואי זמינות תרופות במדינות עולם שלישי, הוביל לביצוע מחקרים מדעיים וקלינים על הצמח והעלו אותו על נס הקהילה המדעית המודרנית העולמית.

החברה האירופאית, ביומסה (Biomasa), ערכה בניקרגואה ניסיונות עם מורינגה במשך כעשר שנים במטרה להגיע ליבולים מקסימליים של עלווה. התוצאות שהתקבלו בממוצע של ארבע שנות גידול הביאו לגידול של 58 טון של חומר טרי לדונם לשנה. תוצאות אלה כל כך גבוהות, שבאופן טבעי הן מעוררות ספקות לגבי אמינותן, אך מי שמכיר את הצמח אינו מופתע. תוכלו לקרוא בפירוט במאמרו של ניקולס פוידל (Foidl) במדור מאמרים.

יש יתרון אדיר לגידול חקלאי של צמחים עתירי יבול: יבולים גבוהים מאד יאפשרו פחות “כיבוש של שטחים” ובמקביל יפתרו בעיות תזונה. ניתן יהיה לצמצם את השטחים העצומים בהם מגדלים דגנים וגידולי פקעות שערכם התזונתי נמוך ולהוסיף למאכלים אלה את קמח המורינגה (אבקת עלים), כדי לשפר את ערכם התזונתי.